הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אלדן תחבורה בע"מ - פסקדין

החלטה

בפניי תביעה כספית ע"ס 8,681 ₪ בסדר דין מהיר, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 26.8.08 בצומת מרומזר.

בהחלטה זו אדרש לשאלה, האם קביעה בפס"ד בהליך קודם בין הצדדים בדבר אשם תורם (בשיעור 15%) של נהג רכב הנתבעת לקרות התאונה מקים לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת, לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשיעור של 15% מנזקי רכב מבוטח התובעת.

ההליכים והטענות

כתב התביעה הוגש בתיק זה ביום 27.1.13 וכתב ההגנה הוגש בתיק היום 24.3.13, כאשר ביום 18.4.13 קבעה מזכירות ביהמ"ש ישיבה מקדמית (ראשונה) בפניי ביום 24.3.14, אליה הוזמנו הצדדים להתייצב ביחד עם עדיהם.

ביום 12.2.14 הכנתי את התיק לקראת אותה ישיבה מקדמית, ונתקלתי בטענת התובעת בכתב התביעה, לפיה ניתן ביום 27.8.12 פס"ד בהליך קודם [תביעה שהנתבעת הגישה נגד התובעת בגין אותה תאונה בת"א 156100/09 (שלום ת"א) – להלן "התביעה הקודמת") ולפיה באותו פס"ד נקבע שנהג רכב מבוטח התובעת אחראי לקרות התאונה (הוא זה שנכנס לצומת בו קרתה התאונה בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוונו), תוך שנקבע גם שלנהג רכב הנתבעת "אשם תורם בשיעור של 15%".

התובעת בתביעה בתיק שבנדון טוענת, בהתבסס על פסה"ד הנ"ל, שאותו אשם תורם מקים לה עילת תביעה בנזיקין כנגד הנתבעת, כאשר לפי אותה עילה נטענת על הנתבעת לשלם לתובעת 15% משיעור הנזק הכולל שנגרם לרכב התובעת (נכון יותר 15% מהתגמולים ששילמה התובעת למבוטחה, מאחר שעסקינן בתביעת שיבוב).

הנתבעת, בכתב ההגנה, טענה כי קביעת האשם התורם בפסה"ד לא מקימה לתובעת עילת תביעה מאחר שגרסת התובעת לגבי נסיבות התאונה לא התקבלה בפסה"ד הנ"ל.

מששני הצדדים גם יחד לא עוררו ביוזמתם (בטרם הישיבה המקדמית) את הצורך להכריע בשאלה היש או אין לתובעת עילת תביעה, עוררתי זאת ביוזמתי, בהחלטתי מיום 12.2.14, בה ביקשתי מהנתבעת להתייחס לדברים.

הנתבעת הגישה ביום 20.2.14 תגובתה לדברים, ועפ"י החלטתי מאותו יום, הגישה התובעת היום תשובתה על תגובת הנתבעת.

הכרעה

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, אני מוצא לקבל את עמדת התובעת ולקבוע כי פסה"ד בתביעה הקודמת אכן מקים לתובעת עילת תביעה, כפי עמדתה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיפים רלוונטיים מפקודת הנזיקין [נוסח חדש]

גרם נזק באשם

64."אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

(1)הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;

(2)אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;

(3)הוא ילד שלא מלאו לו שתים עשרה שנה, והוא שניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו, או הרשה לו, לשהות בנכס, שבו או בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם.

אשם תורם